Ki Sisa 5785: Confronting Today’s Erev Rav

Sponsored
Do You Want the Zechus of Sichos Yisroel Distribution in all of Lakewood??
Sponsor Weekly Distribution!

Consider sponsoring a shiur
Visit YTATorah.org

Shiurimim given in 5772

• Part 1: Parshas Ki Sisa: Confronting Today’s Erev Rav
• Part 2: Shabbos: The Ideal Shabbos (5772)

Part 1: Parshas Ki Sisa: Confronting Today’s Erev Rav

Onesh Meted Out Continuously

In this parshah, we encounter an episode that shook up the Jewish world. It shocked the olam haYahadus. It shocked it in such an amazing way that this breach in Klal Yisrael never became totally atoned for. Its hashpa’ah, its influence, was felt for all generations. The passuk says: וּבְיוֹם פׇּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם, “But when I make an accounting, I will bring them to account for their sins” (Shemos 32:34).Rashi says that means that on the day that I remember Klal Yisrael for an onesh, Hashem says, תמיד תמיד, constantly, constantly, כשאפקוד עליהם, when I’m going to remember them and visit them for their sins, I will ופקדתי עליהם גם מעט מן העון הזה, I will visit upon them, always, a little bit of this sin, the cheit ha’eigel, עם שאר העונות, together with other sins. Rashi quotes the gemara in Sanhedrin that says, אין פורענות בא על ישראל, there is no suffering that comes upon Klal Yisrael, שאין בה קצת מפרעון עון העגל, that doesn’t have in it something of the cheit ha’eigel. This was such a deep and strong breach that Klal Yisrael couldn’t shake this cheit for all the generations to come. In all the generations to come, this sin was always in the background. The onesh always reminded them of this sin. Every gezeirah, every onesh that comes upon Klal Yisrael, always has a little bit of the cheit ha’eigel in it.^[i]

It behooves us to study and try to understand this unique cheit. The Torah tells us וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה, “and the people saw that Moshe was delayed in coming down from Har Sinai” (Shemos 32:1) After the Jews had the event of Shavuos, they heard Hashem’s voice at Har Sinai, the following day, Moshe Rabbeinu went upstairs to learn the Torah with Hashem for the next forty days and nights. At the end of the forty days, they saw Moshe was slow in coming back. He was delayed. And when six hours of the day comes – the Medrash Tanchuma gives us a report נתכנסו ארבעים אלף, forty-thousand people of the erev rav came together. They were the ones שעלו עם ישראל, that came out of Mitzrayim with Yisrael, and they were led by two of the famous chartumei Mitzrayim, two of the famous magicians of the Egyptians. Their names were Yunus and Yumbrus and they used to perform all of their magic before Pharaoh. Now they joined the Jewish nation, and ויקהל העם על אהרון, they gathered against Aharon and they told him that Moshe is not coming back. And then they proceeded to produce the eigel hazahav.^[ii]

Your People

Rashi says the same thing on the passuk that says, לך רד,  Hashem spoke to Moshe go down, כי שחת עמך, Hashem tells Moshe Rabeinu, “Go down because your people messed up” (Shemos 32:7). Rashi quotes from the medrash that says: Why does Hashem refer to the sinners as Moshe’s people? Rashi says, הערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם, the erev rav that you, Moshe, were mekabel on your own and you converted them to Yahadus, ולא נמלכת בי, you didn’t ask Me. You didn’t seek counsel from Me as to whether you should accept them in Klal Yisrael. ואמרת, you said: טוב, it’s best, שידבקו גרים בשכינה, that the geirim, strangers, should join the Shechinah. הם שחתו והשחיתו, they were the ones that messed up and caused others to mess up. The erev rav were the ones who brought about the eigel hazahav.^[iii]

The Vilna Gaon says that when Hashem told Moshe Rabbeinu לך רד, Hashem alluded to him the words, “Go down,” that, “You caused a yeridah. You, Moshe, through your kiruv brought about a downfall, a humiliation.” The Vilna Gaon says a very interesting thing. These people are called erev rav. What’s the roshei teivos of erev rav? Ayin reish. What word does that spell? Ra. That’s what it spells. And he says that yeridah was ra for Moshe Rabbeinu. Now, if you take out the letters reish ayin from erev rav, you’re going to have reish veis veis remaining, says the Vilna Gaon. What’s the numerical value of reish veis veis? 204. What word is equivalent to 204? Reid, לך רד, go down. That’s what the Vilna Gaon says.

It’s a very interesting lesson. We always think that the more people you bring to Yiddishkeit, the better it is for Hashem. You think it’s better for Hashem’s popularity. You could think that it contributes to the beginning of והיה ה’ למלך על כל הארץ, that’s the ultimate goal. Everybody will  accept Hashem. And it’s not always like that. This group of people joined the Am Yisrael and then this erev rav introduced Klal Yisrael to the sin of the eigel.

The Evil Role of the Erev Ra

We have to understand what role does the erev rav play?

The Vilna Gaon says that the Yidden have been challenged by the nations of the world. Yishmael was a leader of thirty-five umos. Eisav was a leader of thirty-five umos, totaling seventy umos, the seventy nations of the world. They always remained a challenge to Klal Yisrael. They’re competing with Klal Yisrael. The Vilna Gaon tells us there’s a third group that challenges Klal Yisrael and that group is referred to as the erev rav. He says the erev rav is really the worst of the worst because their nekudah, their ultimate introduction to Klal Yisrael, is to be mevatel, to nullify our subjugation to Torah through bitul Torah and prikas ol malchus Shamayim. The Vilna Gaon says that the erev rav are the most dangerous because they’re the most davuk, the most attached to Klal Yisrael and Yisrael learns much more from them than he learns from Yishmael and Eisav. They poisoned the waters of Klal Yisrael.^[iv]

The Vilna Gaon writes: The middah of the erev rav was azei panim, mechutzafim. He says וכל עזי פנים ורשעים שבדור, all the mechutzafim and the wicked ones in the generation that usurp Torah and kabbalas ol malchus Shamayim, הם מגלגול נשמתם של הערב רב, are reincarnated souls from the erev rav.^[v] Did you ever know that? Mixed into the Jewish nation are a lot of neshamos that are descendants of the erev rav and it’s very hard to discern them. Yishmael, you could discern. Eisav, you could discern. But the erev rav not. He says, it’s compared to the wheat kernel that has coarse bran around the actual kernel. Some people like it today. It’s called whole wheat. But they were the ‘whole’ of the wheat. The hope was to get rid of them and to separate them from the actual kernel to produce solles nekiyah, pure flour. But this erev rav is mamash attached to Klal Yisrael and it manages to influence the holiness of Klal Yisrael and that we should copy their actions. Many of Klal Yisrael are drawn to them.

Now, the Vilna Gaon says the hallmark of the erev rav, they manifest themselves in Klal Yisrael through certain behavior. What’s the behavior? They show themselves as ba’alei machlokes. They don’t accept things with humility. They stand up for what they want. They don’t care against who. Any machlokes, he says, that’s shelo leshem Shamayim is coming from the erev rav. He says their hallmark is, they’re koftzim l’horos, they jump up to guide and instruct others, and they want to take the mantle of leadership for themselves, like you found by the dor haflagah where it says, ונעשה לנו שם, ”and let us make name for ourselves” (Bereishis 11:4). He says the people who donate big buildings, even batei kenessios and very expensive ornaments for sifrei Torah, but they do it with the purpose of ונעשה לנו שם, we want to make a name for ourselves – not to honor the Torah, honor Hashem, and bring glory to Hashem – but to bring glory to themselves, that’s the hallmark of the erev rav.^[vi]

The Jewish Erev Rav

Now, the worst part about them, the Vilna Gaon says, is that they created a whole fourth category. Until then, there were three categories. There was Yishmael, there was Eisav, and there was the erev rav. The erev rav created a fourth category, and that was within Klal Yisrael, there was a ‘fifth column’ of Jews who adopted the ideology, the hashkafah of the erev rav and behaved like them. You can’t tell the difference between who is Jewish and who’s from the erev rav. But it’s a whole fourth category and the category is: they want to lead. They want to dominate. They want to wear the crown.

There’s no safek about it that today, all the leaders in the Israeli government who are going out of their way to undermine, destroy, and dissolve the koach of Torah to dissolve shemiras Shabbos, to dissolve the kedushah of the Kosel, they’re all at the bottom of the pit. These are all erev rav people. All they’re interested in is ונעשה לנו שם, and they say the most extreme things! They don’t even hide their intentions. Pashut they’re להשמיד ולהרוג ולאבד את כל הקדושה, and there are many Jews that joined up with them. Rav Elchonon Wasserman writes that all the heads of the Zionists were Amalekim.^[vii] That’s what he says. I never understood exactly what he meant until I saw that the Vilna Gaon writes that those of the erev rav, the worst group of the erev rav, are the ones who go out and make a machlokes with Klal Yisrael, the ba’alei machlokes. They’re geru’im mikol,and they’re called Amalekim. They’re the worst of the bad ones. The worst of the evil. And today, just seeing what’s going on in Eretz Yisrael is frightening.

One of the saddest tragedies is that the Jewish media in America doesn’t write with complete clarity about what is really going on in the government over there and about their attempt to destroy the mamon of Klal Yisrael, the kedushah of Klal Yisrael, the bnei Torah of Klal Yisrael, and every last vestige of holiness in Klal Yisrael.

A few years ago, the media in America took a turn. They basically decided to mind their own business and the Yiddishkeit in Eretz Yisrael became not their business. My rebbi, his brothers and others always spoke about these erev rav, these Amalekim who have no other interest. We can’t imagine that. Why would they care to destroy Torah? Torah is not bothering them. Torah is not stopping them from doing what they want. But they got involved. And then another group arose to quiet the American media, Jewish media, regarding talking and discussing this and bringing up the subject. But it’s geferlach. The chutzpah that they exhibit knows no bounds, no limitations. They even managed, the Amalekim, the erev rav,to dump a strange looking beanie on a bald Jewish head. That’s been a discussion in many newspaper articles. What kind of glue does he use to keep that beanie on his head? And they pashut made it look like we had representation in the Knesset, in the government, and all they do is make gezeirah after gezeirah without letting up.

Now the Vilna Gaon explains (ibid) that the nekudah that the erev rav exhibits is that they are עזים שבדור. They have chutzpah that knows no bounds and no limits. They’re not motivated by ta’avah. That’s Yishmael. They’re not motivated by ga’avah. That’s Eisav. They’re motivated by chutzpah. Their whole drive is that: We want to be leaders of the Jewish people. We want to dominate. We want to be domineers. I mean, for somebody to come up with an idea that the Kosel Hama’aravi should be an egalitarian place, to have representation of all chalakim of Klal Yisrael, it’s like, this is the Beis Hamikdash itself. If one of these guys would have shown up in the Beis Hamikdash, if one of these Women of the Wall would have come to the Beis Hamikdash, she wouldn’t have even made it to become a korban. They would have thrown her out with the ashes! They would have discarded them. I mean, this is, like, amazing chutzpah! You want to go to Tel Aviv and put up a big theater. Okay. But you come to the Kosel Hama’aravi?! It’s mind boggling. Most people say, “No, I understand them. You know, they want to have representation.” They don’t even want to come to the Kosel! They have no interest in davening! They never davened in their life! All of a sudden, they need a place for tefilah. You can give them a place for tefilah and put a lock on it, because they are never going to show up there. Except to make trouble.

You have to understand that they don’t mean that. They don’t mean the Kosel. They mean everything in Klal Yisrael! They mean Shabbos. They mean marriage, kedushah of marriage. They mean the destruction of everything and anything. We’re living in a very tumultuous time, and most Yidden are so blinded. We’re all happy with our lives. As long as nobody bothers me in my daled amos,I’m very satisfied. And this is a machlokes shelo leshem Shamayim and this machlokes shelo lesham Shamayim is all coming from the erev rav. They began with the eigel hazahav, the golden calf, and now in the time of Moshiach, they’re raising their heads again. It says, in the עקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, chutzpah is going to be rampant before Mashiach’s arrival (Sotah 49b). They’re going to ramp up their chutzpah to levels which we’ve never seen before.

If you look in the parshah, it says Hashem told Moshe Rabeinu ראיתי את העם הזה, I’ve seen this people now, while they were dancing around the eigel, כי עם קשה עורף הוא, they’re a stubborn nation (Shemos 32:9). The passuk goes on: Leave Me be so I could let My wrath out upon them and destroy them. Rashi says, how does their stubbornness, their keshei oref reveal itself? Rashi says, מחזירין קשי ערפם, they turn their heads away from the emes, לנגד מוכיחיהם, against those who rebuke them. If anybody wants to show them how they’re wrong, the sheker in their ways, they turn their necks. They don’t want to face you. וממאנים לשמוע, they refuse to hear the emes. They don’t want to hear the emes.

Now, the whole ma’amad Har Sinai which preceded the cheit ha’eigel was for what? What does the Torah say? The purpose of the ma’amad Har Sinai was בעבור תהיה יראתו על פניכם, Hashem wanted to instill His fear on the faces of Klal Yisrael (Shemos 20:17). One of the hallmarks of a Jew is that he has bushah. Who is he ashamed of? He’s not ashamed of goyim. A Yid is ashamed of Hashem! This is my source of life. This is my source of everything. I stand before Hashem completely null and void. The cheit ha’eigel was to undermine that. These mechutzafim, these 40,000 people with evil in them, saw the emes. They saw the game to go with was Hashem’s game. But they could not subjugate themselves to become humbled to Hashem and His Torah. They wanted to have their dei’ah. They wanted to have leadership.

Too Hard To Be Humble – True Identity

I’ve seen this in the past with people who were very important in the outside world. They were leaders. They were domineering. They carried themselves. They became frum,and their biggest challenge from frumkeit was that they were relegated to being nobodies. Nobodies. Because in the Torah world, they didn’t have anything to offer. They didn’t know halachah. They didn’t know hashkafah. They didn’t know gemara. They didn’t know anything. They were am ha’aretzim. They went back to their roots and they weren’t happy being nobodies. It ate them up that they would never have a say in Klal Yisrael. To be humbled is very difficult.

So now, these folks, Yunus and Yumbrus, come forward to Aharon and they say, “Moshe is not coming back. We need some leadership. We would like to suggest leadership. We have an idea for you.” They heard that Yisro gave advice. He was also from Mitzrayim. Yisro’s advice was accepted. So now these mechutzafim come and they tell Aharon, “We have an idea. We’d like to humbly make a suggestion for a replacement for Moshe Rabbeinu. Not chas veshalom avodah zarah. No. We don’t mean anything bad. We just want to replace Moshe Rabbeinu. We need leadership. It’s important for us.” And they brought their advice. Aharon tried to buy time, but they were in a rush to create that eigel hazahav and they produced it. And the next thing we know is ויקומו לצחק, “and they rose to play” (Shemo 32:6). Rashi says they got involved in arayos and shefichas damim.^[viii]You knowwhat they did? They removed the mask from their faces. They originally put on this frum mask that said: We’re part of Klal Yisrael. We want to be mekabel the Torah. They were mekabel the Torah. We left the Egyptians, and now we joined you. But this erev rav was ra at its core. And then they removed their mask. They showed their true colors. ויקומו לצחק. The whole point of matan Torah was לבלתי תחטאו, “so that you don’t go astray” (Shemos 20:17). And they used that episode of Matan Torah to feed their plan of creating an eigel and cause Klal Yisroel to join in the cheit.

And because the erev rav was so davuk to Klal Yisrael, so attached to Klal Yisrael, they managed to influence them to the point that we just learned in the gemara (Shabbos 88b) a few days ago, עֲלוּבָה כַּלָּה מְזַנָּה בְּתוֹךְ חוּפָּתָהּ, “[Ulla said that the cheit eigel is comparable]to abride who is promiscuous under her wedding canopy.” It was a chutzpah, Rashi says. The Jewish nation became influenced by them and they reflected a chutzpah. They were still in the chuppah of matan Torah. They were still at Har Sinai. And what happened? מזנה בתוך חופתה. They turned, they challenged their newfound relationship with Hashem. Hashem was the chosson, we were the kallah and we got influenced by the erev rav. Webegan to question. We began to challenge.

Stage Fright of the Right Kind

You have to know that their hashpa’ah never ended and never ceased. And we have to look, we have to identify, and watch out for this influence of the erev rav, so that we’re not demanding a place on the stage of Klal Yisrael. We have to be mevatel ourselves to the ratzon of Hashem. We have to know where we belong, where our place is. Our job is to subjugate our will to the will of Hashem and to bring kevod Shamayim and kiddush Hashem and not to tell Hashem how you think things should be, or what you feel is a proper kiddush Hashem and what you feel is in Hashem’s best interest. What you think, you’re better off not thinking.

I’ve told this to many people who have called me. They said, “Rabbi, I think.” I said, “You’re missing something from the word ‘think’.” They said, “What is that?” I said, “You didn’t put an S before the ‘think’. You’re missing the S. We are not here to think. We’re here to accept. Our role is to accept.” You can’t imagine how many people could learn gemara and they tell you, “Oh Rabbi, you understand that this gemara is wrong.” “What?! No, I don’t. Not only I don’t think it’s wrong. I know it’s not wrong. It’s your mind that’s twisted.”

I can think of a specific case of a doctor who said, “Oh, this doesn’t fit with medicine.” I said, “Do you know how much change medicine undergoes in ten years’ time?” I told him, “What you think is correct today is wrong tomorrow. You’re going to find this out. So I’m going to give you a suggestion. Get ahead of yourself. Look at the gemara and you’ll find out what’s going to be in ten years.” I knew it long ago. We knew a lot of things long ago from the Torah – הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ, “turn it over and  over, for all is within in” (Avos 5:22). We’re not here to show the Torah how to think. We’re here to follow the Torah humbly with humility.

Hakadosh Baruch Hu should help us become patur from this erev rav. The Vilna Gaon says that in the time before Moshiach the erev rav is going to strengthen itself in such a powerful way that the chutzpah is going to know no bounds. I hope Moshiach is around the corner, for what we are experiencing today in Eretz Yisrael. We’re seeing the unbounded chutzpah, the unmitigated chutzpah. It knows no limits. It’s definitely an indication that Moshiach is close.

We daven in the Yamim Noraim that all the rishus, all the evil in the world, should go up in smoke and the kavod of Hashem should be revealed. Let’s hope that happens shortly during our lives.

Part 2: Shabbos: The Ideal Shabbos (5772)

Learn Torah – Except When You Work

There is a machlokes between R’ Shimon Bar Yochai and R’ Yishmael. The gemara (Brachos 35b) says the opinion of R’ Yishmael is that even though it says in the Torah לא ימוש ספר התורה הזה מפיך – the Torah should not leave your mouth, meaning you should constantly be learning Torah – still, יכול, the gemara says, you might think, that דברים ככתבן – it’s to be taken as it’s written, i.e., that one has to literally spend all his days exclusively immersed in the Torah study. So to teach me otherwise, R’ Yishmael says, the passuk states ואספת דגנך – you have to harvest your grain, i.e., you have to go out to work as well, הנהג בהן מנהג דרך ארץ – conduct yourself “like the way of the world,” set aside time not only for Torah study but also for work. R’ Yishmael says since you have to be busy with your business sometimes, pashtus the way you learn is that you have to learn Torah as much as you can, except for when you need to be ואספת דגנך. Now, that’s the lenient opinion; people take it very lightly. The lenient view is that a person has to learn Torah, but he is also allowed to work.^[ix] 

Learn Torah Even While You Are Working

R’ Chaim Volozhiner has a serious pshat on that gemara that kind of blows any leniency out of the water. He is medayeik in the gemara, the gemara says הנהג בהן מנהג דרך ארץ. He says, what kind of lashon is הנהג בהן, it should say הנהג עמהם – you should conduct yourself like this, with your Torah you should work. What does הנהג בהן mean? So he says that even in that little time that you’re allowed to work, it has to be such work, that in your thoughts and your machshavos,you are being meharher b’divrei Torah. That’s the pshat הנהג בהן. Instead of being fully arein geton (absorbed) in learning, you’re allowed to be arein geton in your machshavah and involved in some parnassah. But that’s a chumrah to say that. I’m not going to argue with R’ Chaim Volozhiner, but I hope other people don’t learn that pshat in the gemara.

So the lenient pshat is a person is allowed to work and learn. But as much as he is allowed to learn, he is able to learn, he should do so, and there is a din of ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך.

The Ideal: Only Learning Torah

R’ Shimon Ben Yochai says a more stringent shittah. He holds that if a person is going to go do charishah, zeriyah, and ketzirah, what is going to be with his Torah? So he says: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, when Yidden do the will of Hashem, other people do their melachah. That means that a person has to aspire to the ideal of learning all the time. Abaye says, הרבה עשו כר’ ישמעאל, many people have tried to abide by R’ Yishmael’s dictum, and they were matzliach, and many people tried R’ Shimon Bar Yochai’s mehalech ולא עלתה בידן, and they weren’t matzliach.

We see over here a viewpoint, a Torah hashkafah on eisek in parnassah and eisek haTorah. And this is a set of guidelines for us. We are so veit (far away) from this because we are oisek in chol, in devarim beteilim, and we try to be הנהג בהם in the divrei chol, and we try to chap arein in there a little divrei Torah. But you have to understand that what a Yid is, is not like that, it’s the opposite. You have to rearrange your brain to think and to know that the tafkid of the Yid is to be ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך. That’s the alef.

The Obligation To Learn Torah On Shabbos

Now, the whole machlokes between these Tannaim is based on the passuk of ואספת דגנך. Now, whatever is the reason, but let’s say there’s no ואספת דגנך, then, is there any shaaleh that the din is לא ימוש ספר התורה הזה בפיך? There would be no machlokes at all, and both will be in agreement that you have to sit and learn! Now, it follows, that on Shabbos, when there is an issur of ואספת דגנך, everyone would takke agree! And it’s more than that, it’s because Shabbos is excluded. Where does the ואספת דגנך come from? It came as a result of the klalah of בזיעת אפיך תאכל לחם from Adam Harishon. But on Shabbos, the klalah wasn’t chal. So klapei Shabbos there’s no shaaleh that everybody agrees, so according toR’ Yishmael and R’ Shimon, and כולה עלמא מודה – everyone would agree that there’s no heter that you should not be mekayem peshuto k’mashma’o (the literal meaning of) the passuk of ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך. You hear that? A gevaldige zach, a gevaldige, gevaldige, shtarke zach!!

With this we can understand a teaching from Eliyahu Hanavi in Tanna D’bei Eliyahu (1:2).^[x] אמר להם הקב”ה לישראל – Hakodosh Boruch Hu said to Klal Yisrael, לא כתבתי לכם בתורתי – did I not write in My Torah for you a directive of לא ימוש ספר התורה הזה מפיך? Didn’t I tell you that? אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששת ימים שבת יעשה כולו תורה – even though you work all six days, dedicate Shabbos for learning, יעשה כולו תורה מכאן אמרו ישכים אדם – from here they said that a person should wake up early, ישנה בשבת – he should learn Mishnah b’Shabbos, and he should learn it on Shabbos. And he should always do that. Shabbos is a vort of יעשה כולו תורה.

Now this is a frightening thing because we like to think of ourselves as frum Yidden. And the chiyuv to make Shabbos כולו תורה, shteit in Tanna D’bei Eliyahu do you know where it’s from? It’s not a din of Shabbos, it’s a din of לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. That’s the ikker din of talmud Torah. It’s nothing to do with Shabbos in particular, because on Shabbos there’s no din of ואספת דגנך, so it’s pashut, everybody is modeh that that is the law on Shabbos.

There is another Midrash. The Midrash says, אמרה התורה – the Torah says. The Tur brings this down, in Ohr Hachaim: אמרה תורה ריבונו של עולם כשישראל נכנסין לארץ מה תהא עלי. The Yidden were in the midbar, and in the midbar Hashem took care of them. They didn’t have to work, they didn’t have to worry about anything, Hashem did it all. So everything was taken care of. And therefore they learned Torah all day long, but only in the midbar.^[xi]

They weren’t hunting in the midbar. They weren’t rattlesnake hunting. Somebody just called me right now, in a yeshiva this week, he hunted a rattlesnake and a kingsnake. I said, “That’s what you’re in yeshiva for?” He said, “Our yeshiva is the most geshmake yeshiva, there are a lot of rattlesnakes around, so one of the big pastimes is holding rattlesnakes!” But, in the midbar they didn’t have rattlesnakes or kingsnakes, or garden snakes. They sat and learned Torah day and night. That’s what they did. So the Torah said to Hakodosh Boruch Hu: What is going to be when Klal Yisroel entersinto Eretz Yisrael מה תהא עלי? Every one of the Yidden is going to go הולך לחרוש ולזרוע שדהו ואני מה תהא עלי? What is going to be with me? אמר לה – Hashem said to the Torah, יש לי בן זוג שאני נותן לך – I am giving you a ben zug. You know what that is? זהו יום השבת שישראל בטלים מהם מלאכה והם נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועוסקים בתורה.

Now, you have to understand that this is the pshat – Shabbos is a ben zug of Torah. Why is Shabbos the mate of Torah? Because there’s no interference, there’s no melachah on Shabbos. Because that’s the day that the chiyuv of talmud Torah is niskayeim b’sheleimus. Then it’s לא ימוש ספר התורה הזה מפיך mamash. So therefore we have to understand that this is a clear indication of how we should be using our Shabosos.

Raise Up Your Weekday Work Activities

With this we could understand what the Chofetz Chaim brings down in his sefer Shem Ha’Olam perek vav. He says וצריך לעסוק בתורה שבכתב on Shabbos, ובתורה שבעל פה. This is what he says. ומי שמאבד הזמן – somebody who wastes his time, ואינו עוסק בתורה בשבתות ענוש יענש – he is going to be punished, גם על ימי החול שאין לו מקום פטור – also on the weekdays – he loses his whole excuse. Because what’s his excuse? ואומר – he is going to say, שהיה תרוץ – I was busy on the weekday, על המחיה על הכלכלה, and that’s my heter. So they’re going to tell him שבת ומועדים יוכיחו Shabbos and Moadim are going to be mochiach, כי אין בפיהו נכונה – ehr redts nisht emes. But the whole heter l’tzorchei parnassah, is that even though there’s a chiyuv of ולא ימוש you also have a chovah of hishtadlus. Here a guy decides, come Shabbos, whether he will learn or take it easy. So when a person is mekadeish Shabbos k’ra’ui with limud haTorah, he is mekadesh his whole work that he does during sheishes yemei hamaaseh.

Commit to Gradual Improvement

Rabbosai, we have to become frum. Now how do you  become frum? You take a small step. The first step you have to do is, you have to tell yourself: “My goal is that on Shabbos יעשה כולו תורה. This is my aspiration for life. That’s my chov. That’s what the Ribbono Shel Olam wants me to do.” Now, of course the Ribbono Shel Olam wants you to be involved with seudas Shabbos, with tefillos on Shabbos. But a person has to know, most of us look forward to ויעשה כולה שינה. That’s what you want to do, we like to do that. And if not, a person sleeps on Shabbos more than he would ever dream of sleeping during the year. Now, could a person untrain himself in one Shabbos? It’s not possible. But like a baal teshuvah who becomes frum – does he become frum in one day? No. Once he decides to become frum, he knows he is committing himself to a kabbalah of kol haTorah kuloh. Will the entire kabbalah start tomorrow? No, he starts to take small steps.

But let’s say you have a baal teshuvah who says: “I’m not going to be mekabel this mitzvah. I am not going to be mekabel this mitzvah in the future either. I am not being mekabel this forever.” I told the guy who said this, “You’re a rashah. Your mitzvos are worth zero, you have to know that, because you’re not saying that, ‘Right now, I can’t commit, but I understand what I’m in for.’” You have to know if a person is a mumar l’davar echad he is a mumar l’kol haTorah kulo. He is not mekabel Torah. You can’t be mekabel six hundred and twelve and a half mitzvos, it has got to be six thirteen. Whether you do it or not, you know you’re a rashah, you know you’re a posheiah, you know you’re a shogeg – whatever you are. But you have to acknowledge you are doing something wrong by not doing those mitzvos.

So the fact that everybody else doesn’t care about Shabbos, doesn’t change the facts. The Chofetz Chaim, you read about his sedarim on Shabbos in his yeshiva, they were mind boggling. Take a look in the מאיר עיני ישראל, you can’t figure out how from 12:30pm (after davening and after the seudah), they were learning straight till Minchah! Unbelievable! But, that we can’t expect of you. But you have to understand, you have to be mechavein to what your goal is. Most people feel that they’re doing a tremendous mitzvah, they say they are going to learn a few minutes on Shabbos. “I am going to give Hashem some time out of my day of oneg, out of my day of menuchah. I’ll try to give Hashem a few minutes.” You have to know that that’s nothing to do with Torah.

So we have a mitzvah here, it’s called a mitzvah yesomah. Not a lot of people realize it. Because if a person learns Torah on Shabbos, they have this heter that he has during the week, is chay v’kayam. They take it for a joke. We are learning about  the seriousness of talmud Torah. Im yirtzeh Hashem, next week we will tell you about what R’ Yisrael says. R’ Yisrael Salanter is mechadesh a noradikker chiddush in limud haTorah b’Shabbos. He says mamash frightening things. Limud haTorah on Shabbos is different, and so is bittul Torah on Shabbos vs. chol, it’s eino domeh, it’s very different.

Make a Self Assessment

So therefore let us start to recalibrate our brains. Even if you are tired, I’ll tell you what you have to do. You have to make a cheshbon: Is it because of the tiredness that you are takke sleeping when you takke want to learn Torah, or is it because you don’t want to learn Torah, and therefore you’re tired? I remember thinking about that – why do they need to sleep late? I remember in yeshiva, when I was a bochur, I was thinking: Why do I need to sleep late on Shabbos? Why did I want to sleep as much as I could on Shabbos? Was it because I was toreach and amul b’Torah the whole week? Unfortunately that wasn’t the problem. Yes, I went to sleep late, but on Shabbos I also went to sleep late. If you shmooze late, you shmooze late, or you learned late. Whatever you did, there was no chiluk.

I was omeid on this nekudah,that a person is so afraid of having nothing to do, that’s why he wants to sleep. That’s why depressed people sleep, because they have nothing to wake up for in the morning. They have nothing to look forward to in the day; depression means that you have nothing to do. And since the tefillah doesn’t turn most people on, getting out of bed doesn’t make much sense. Unfortunately, Torah doesn’t turn people on either. But a person may think it’s a midas chassidus. It’s not chassidus, this is something that is very basic. This is a fundamental mitzvah – talmud Torah k’neged kulo. And therefore it behooves us to start to recalibrate our thinking. We have to rest? Okay. You have to take care of other things? Take care of other things. There is very little to take care of. Not יעשה כולה שבת, rather, you have to embark on a career of making Shabbos synonymous with talmud Torah, with the fulfilment of the great mitzvah of לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.

Let us undertake this, let us start to recalibrate our brains. Let us start אורך חיים למעלה, let us start to walk up the highway of life and be koneh olam habah. When we come to the Next World, the Ribbono Shel Olam will say, or the first question they will ask you is: Did you learn Torah? You’ll say, “Sure.”

They’ll say, “How about Shabbos?” You’ll say, “Shabbos? Shabbos is a day of rest, Hashem, You said it!” Hashem said: I sent you a message – יעשה כולו תורה, that’s what Shabbos is. “What? I don’t like that message. I deleted that message from my email, Hashem. I wasn’t interested in that message.” “What about לא ימוש ספר התורה הזה מפיך?” “What? What is that? Don’t we pasken like R’ Yishmael? R’ Yishmael’s opinion of ואספת דגנך, everybody knows that, Hashem. I am not such a big machmir of R’ Shimon Bar Yochai, he was a major tzaddik, the Zohar and all that!” Hashem will say: “But the whole heter is אספת דגנך, on Shabbos there is no ואספת דגנך, there’s no work on Shabbos! “Oh, is that so? But I was tired from the ואספת דגנך!” Hashem will say: Drei nisht a kop!

^[i] וביום פקדי וגו’. עַתָּה שָׁמַעְתִּי אֵלֶיךָ מִלְּכַלּוֹתָם יַחַד, וְתָמִיד תָּמִיד כְּשֶׁאֶפְקֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם מְעַט מִן הֶעָוֹן הַזֶּה עִם שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת; וְאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ קְצָת מִפִּרְעוֹן עֲוֹן הָעֵגֶל (סנהדרין ק”ב)

^[ii] וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה (שמות לב, א). בָּא שֵׁשׁ שָׁעוֹת. נִתְכַּנְּסוּ אַרְבָּעִים אֶלֶף שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל וּשְׁנֵי חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עִמָּהֶם, וּשְׁמוֹתָם יוּנוּס וְיוֹמְבְּרוּס, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין לִפְנֵי פַּרְעֹה כָּל אוֹתָם כְּשָׁפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם (שמות ז, יא). וְנִקְהֲלוּ כֻּלָּם עַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ’, שֶׁמֹּשֶׁה שׁוּב אֵינוֹ יוֹרֵד כְּבָר. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם אַרְבָּעִים הָיָה בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם. אָמְרוּ לָהֶם אַהֲרֹן וְחוּר: עַכְשָׁו יוֹרֵד מִן הָהָר, לֹא הִשְׁגִּיחוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁעָמַד שָׂטָן וְהֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ מִן הָהָר, מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ. מִיָּד עָמַד חוּר וְגָעַר בָּהֶם. עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. כְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן כָּךְ, נִתְיָרֵא וְהִתְחִיל מַעֲסִיקָן בִּדְבָרִים, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים. וְהַכֹּל גָּלוּי לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם מַה הֵם מְבַקְּשִׁים. אָמַר לָהֶם אַהֲרֹן: פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם. אָמַר אַהֲרֹן לָהֶם דָּבָר קָשֶׁה, שֶׁהַנָּשִׁים מִתְעַכְּבוֹת בּוֹ, שֶׁהֵם רָאוּ כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם וּבַיָּם וּבְסִינַי. הָלְכוּ אֵצֶל הַנָּשִׁים. עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנִּכְפֹּר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ כָּל הַנִּסִּים וּגְבוּרוֹת הָאֵלּוּ וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לָהֶם, מַה כְּתִיב שָׁם: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב. אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: כְּשֶׁהֵבִיאוּ הַנְּזָמִים, תָּלָה אַהֲרֹן עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר: אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם (תהלים קכג, א), אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁבְּעַל כָּרְחִי אֲנִי עוֹשֶׂה. הִשְׁלִיךְ לָאֵשׁ וּבָאוּ הַחַרְטֻמִּים וְעָשׂוּ בְּחַרְטֻמֵּיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁמִּיכָה הָיָה שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בַּבִּנְיָן, מַה שֶּׁהִצִּיל מֹשֶׁה מִן הַלְּבֵנִים. נָטַל הַלּוּחַ שֶׁכָּתַב עָלָיו מֹשֶׁה, עֲלֵה שׁוֹר, כְּשֶׁהֶעֱלָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. הִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר בֵּין הַנְּזָמִים, וְיָצָא הָעֵגֶל גּוֹעֶה כְּשֶׁהוּא מְקַרְטֵעַ. הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. פָּתְחוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמְרוּ: שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם (תהלים קו, כא). מֶה עָשָׂה אַהֲרֹן? אָמַר יִדָּחֶה הַדָּבָר עַד לְמָחָר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה’ מָחָר. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו (תהלים קו, יב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי יֵצֶר הָרָע חֲטָאתֶם. לֶעָתִיד, אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם (יחזקאל לו, כו). [מדרש תנחומא, כי תשא י״ט]

^[iii] שחת עמך. שִׁחֵת הָעָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא עַמְּךָ – עֵרֶב רַב שֶׁקִּבַּלְתָּ מֵעַצְמְךָ וְגִיַּרְתָּם וְלֹא נִמְלַכְתָּ בִּי, וְאָמַרְתָּ טוֹב שֶׁיִּדְבְּקוּ גֵרִים בַּשְּׁכִינָה – הֵם שִׁחֲתוּ וְהִשְׁחִיתוּ (שמות רבה).

^[iv] וז”ל הגר”א בס’ אבן שלמה (פרק חבל’ משיח): הערב רב דבוקים מאד בישראל וישראל לומדים ממעשיהם, ממ”ש “ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם” (תהלים קו-לה). והם העשירים עליזי גאוה וכו’. וא”א להפריד הערב רב רק ע”י קושי הגלות. ה’ מיני ערב רב יש בישראל וכו’, ובעלי מחלוקת הם גרועים מכולם והם נקראים עמלקים, ואין בן דוד בא עד שימחו מן העולם וכו’. עמלקים הם ראשי ישראל בגלות ועליהם נאמר (איכה א-ה) “היו צריה לראש”, וכל עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתן של ערב רב ובני קין וכו’. וזה מרומז במ”ש: וישם את השפחות וילדיהן ראשונה, הם הע”ר, שהם ראשי העם. ואת לאה וילדיה אחרונים, הם הע”ה הטובים שהם כפופין תחת הע”ר. ואת רחל ואת יוסף אחרונים, אלו ת”ח שהם שפלין מכל כו’. והע”ר הם גרועים מעכו”ם, שישראל נמשכין אחריהם, שרואין שהשעה משחקת להם. וזהו סיבת אריכת הגלות, וכו’. [בביאור אגדת בכורות חי עייב מאמר ייאית לן בירא בדבראיי כתב הגרייא : “כי אין הגאולה באה עד שנזכור ברית שלשת אבות כמייש (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי וגו’. והענין כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו שהן מוץ ותבן לחטה כמייש ברעיא מהימנא פי משפטים דף קכ עייב כו’ וזה ששאל עשיו לאביו כיצד מעשרין תבן שרצה גם לעשר התבן שהוא עשו, ואין בן דוד בא עד שיתבררו מן עכויים ויהיו כמוץ אשר תדפנו רוח. ולכן יבואו ב’ משיחין שהן דרגא דאברהם ויצחק ויבררו מוץ ותבן ועדיין אינם יכולים עד שיתברר הסובין מן הקמח שהן דבקים בחטה מאד והן ערב רב שהם הפסולת מסטרא דיעקב כמייש בריימ. וזייש והאבן גדולה, שכל העכוב הזה מן האבן הנייל, ולכן ויגש יעקב ויגל כו’ (בראשית כט) וזה הבירור בטל בעוונותינו הרבים בגלות שדבקים מאד הערב רב ביניהם והם העשירים עליזי גאותך כו’ (סנהדרין צח עייא עייייש]. ולכן אם אין קמח אין תורה שעדיין הסובין דבק בחטה. וזהו כל הגלות תבירין בגלותא נעפייי רעיא מהימנא שם ייכד יפקון מגלותא הכי יהון תבירין [שבורים מצרות] עד דיתבריר אוכל מתוך פסולת דהיינו קש ערב רב עד דיתבררו וישתמודעו ישראל בנייהו, כבר דאתבריר מגו מוץ ותבןיי] עד שיברר בשלשת ימי האפילה כמייש (הושע ב) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ושם יבררו וימותו כל רשעי ישראל.” .וכתוב בתיקוני זהר תקון חמשין ואיתא: “יועלייהו אתמר (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אלה פסל את הראשונים, אלה ודאי פסיל לקדמאין דאמרו אלה אלקיך ישראל דאינון תולדין דתהו דאתרמיז בראשי תיבין תיולדות הישמים ו’הארץ תהייויי. ובביאור הגרייא: “ועלייהו, רייל על הני נשמתין דישראל דאינון מזרע דאבהן אבל ערב רב לאו אינון מזרע דאבהן כו’ והן קשין לישראל כספחת שהזהירו מלקבל כמייש (ירמיה ב) רעה אחר רעה תבא כו’ וכל הגלות וחורבן ביהמייק וכל הצרות הכל עייי קיבול מרעייה לערב רב וכל עזי פנים ורשעים שבדור הן מנהון ורייל מנשמתין דלהון שהן גלגול דלהון וזייש בגמ’ [ביצה לב עייב] אמר הני מערב רב קאתו. ועי בפי בראשית כייח בי כייה אי אלה תולדות השמים והארץ כו’ וכן דריש כל הפרשה שם על הגאולה דאז יתמחון אלין דערב רב שהן בדורות אלו עייש, וזייש כאן אלה פסל את כו’ רייל דאלה קאי על גזעא קדישא דישראל דישתארון ביום עשות ה’ אלקים כו’ שהן השמים והארץ החדשים.” ובהמשך התיקוני זהר שם איתא: “ואינון חמש מינין דאיתמר בהון בה’ בראם ואינון עמלקים, גבורים, נפילים, ענקים, רפאים כו’. ועלה איתמר (ישעיה מ) לא תהו בראה למיתב בנייהו בניח לשבת יצרה למעבד ישובא מנייהו”. ובביאור הגרייא שם: “עמלקים, מפרש בפי בראשית שם דעמלקים רישין דבני ישראל בגלותא כלי חמס וגוזלים לעניי ישראל והן מסטרא דדור המבול ונשמתין דילהון ונצטרפו במצרים ונפרד הרע בערב רב וכד קביל לון משה עייה נתערבו נשמתן בישראל והוא הגלות הזה גלות רביעי כו’. נפילים, הן דאזלין בתר זנות וכן בתר בצעין דהאי עלמא אשה זונה מסטרא דנפילים. גבורים, הן אנשי השם דכל עובדיהון בשביל לעשות לון שם מסטרא דדור הפלגה. רפאים, הן שאינן רוצים לעשות גייח וצדקה עם בעלי תורה. ענקים, הם המזלזלים תייח. ועלה אתמר, כו’ דלא בשביל תהו איהי דהן ערב רב הנייל אלא בשביל גרים מסטרא דטוב וכמייש [פסחים פז עייב] לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כו’ והן ד’ כתות זה יאמר להי אני כו’ (ישעיה מד) ועליהן נאמר יראי ה’ ברכו את ה׳ דהמרכבה הוא מג’ אבהן והרביעי דוד שבא מרות המואביה ואמר גר אנכי כו’ (תהלים לט). וכנגדם הם די דרגין כהנים לוים וישראלים וגירי צדק בית אהרן ברכו את ה’ בית הלוי כו’ בית ישראל כו’ ויראי ה’ (תהלים קלה) כמייש במייר [שהם גירי הצדק, ויקייר פייו] והן די אותיות הויייה כו’ וזייש לא תהו בראה למיתב בנייהו ברע דאז פרודא באתוון אלא לשבת יצרה לשבת בית עם תפארת אדם כנייל למעבד ישובא מינייהו להתוסף על ישראל. ומשה טעה בזה שסבור שהם מסטרא דטוב אבל כבר נבררו כל מצרים בגלות ולכן נאסר לירד למצרים, וכן לעייל אין מקבלין גרים לימות המשיח מטעם זה כו’ ולא נסתייע בעון העגל שפגמו בשם אלקים כמייש בפי תשא כו’ וגרם הגלות עד שיתברר, וכו’.]

^[v] וז”ל הגר”א בס’ אבן שלמה (פרק חבל’ משיח): הערב רב דבוקים מאד בישראל וישראל לומדים ממעשיהם, ממ”ש “ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם” (תהלים קו-לה). והם העשירים עליזי גאוה וכו’. וא”א להפריד הערב רב רק ע”י קושי הגלות. ה’ מיני ערב רב יש בישראל וכו’, ובעלי מחלוקת הם גרועים מכולם והם נקראים עמלקים, ואין בן דוד בא עד שימחו מן העולם וכו’. עמלקים הם ראשי ישראל בגלות ועליהם נאמר (איכה א-ה) “היו צריה לראש”, וכל עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתן של ערב רב ובני קין וכו’. וזה מרומז במ”ש: וישם את השפחות וילדיהן ראשונה, הם הע”ר, שהם ראשי העם. ואת לאה וילדיה אחרונים, הם הע”ה הטובים שהם כפופין תחת הע”ר. ואת רחל ואת יוסף אחרונים, אלו ת”ח שהם שפלין מכל כו’. והע”ר הם גרועים מעכו”ם, שישראל נמשכין אחריהם, שרואין שהשעה משחקת להם. וזהו סיבת אריכת הגלות, וכו’.

^[vi]  וזה כתוב בדברי הגר”א בביאור התיקונים תכ”א (מו ע”ב) ד”ה ומאן גרים: “כמ”ש משרבו כו’ שלא שמשו כל צרכם רבה המחלומת. והמחלוקת שלא לשם שמים הוא הערב רב הקופצים להורות וליטול עטרה נעשה לנו שם כו”‘.

^[vii] כל המתבונן היטב להנעשה אצלנו כעת, ימצא בדברים הנ”ל תמונה נוראה של דורנו, איך כל הדברים האלו מתקיימים במלואם לעיני כל ישראל.. בימינו שהם עיקבתא דמשיחא, אשר הכופרים הם מנהיגי הדור ואינם מניחים לת”ח להרם ראש זולתי למחניפיהם ומלחכי פינכא שלהם, ולוחמים עם התורה מלחמה גלויה ביד רמה. ולו היה אצלם שפה אחת ודברים אחדים, אז לא היה לנו תקומה מפניהם, אבל חסדי ה’ כי לא תמנו, שהטיל ערבוביא ביניהם, שילחמו גם אלו כנגד אלו. ובכ”ז, להלחם נגד התורה מואב ומדין עושים שלום ביניהם. והנה כתוב מלחמה לה’ בעמלק מדור דור והעידה תורה בזה, כי המלחמה הזאת קיימת בכל הדורות עד בוא המשיח, אלא שבדורות הקודמין עת שלטון התורה בישראל, נהלו המלחמה זרע עמלק מאוה”ע, אבל מעת שפרקנו עול התורה נימנו, שרצו זרע עמלק בתוכנו ונתרבו בינינו המומרים להכעיס, כמו היעווסעקעס הנמצאים לא לבד במדינה האדומה, כי אם בכל תפוצות ישראל, מקצה הארץ ועד קצה הארץ וגם באה”ק, אשר המתיוונים שמה הן אותן היעווסעקעס בעצמן ואין שום הבדל ביניהן, רק שאלו כותבים בזארגון יידיש. ואלו כותבים ומפטפטים מזרגון עברי – ניי העברעאיש – אבל על הללו והללו נשבע הקב”ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחו מן העולם. וכ”כ גדלה עניות הדעת בימינו, שחלק גדול מעמנו תומכים אותם בכספם לגדלם ולהחזיקם ולא ידעו ולא יבינו דבר ה’, בפרוח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי און, להשמדם עדי עד” ואז אוי למחזיקיהם ולמחניפיהם. וכן באה”ק הדבר ברור כשמש שתקיא הארץ אותם, כי היא פלטרין של מלך ואינה מקיימת עוברי עבירה. ומכ”ש עוברים להכעיס (אינני בא בזה לא לקלל ולא לברך, אלא כיון שהדברים כתובים בתורה על כרחנו יתקיימו). ואין לטעות בדברים אלו לאמר, כי כל הנגררים אחריהם מזרע עמלק הן. חלילה לאמר כן, כי הדברים אמורים כאן רק על ראשיהן ומנהיגיהם, מוריהם ומדריכיהם, כתבניהם ודרשניהם, אלו הם מזרע עמלק, העומדים בראש צבאותיהם להלחם נגד הקב”ה אבל כל ההמון הנספח עליהם מזרע ישראל, הולכים אחריהם כבהמה בבקעה. כמ”ש הגר”א, שע”ז נאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. (בס’ אומר אני מעשי למלך)

^[viii] לצחק. יֵשׁ בְּמַשְׁמַע הַזֶּה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּ’ לְצַחֶק בִּי (בראשית ל”ט), וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּ’ יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ (שמואל ב ב’), אַף כָּן נֶהֱרַג חוּר (שמות רבה).

^[ix] תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ – יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ – הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״.

^[x] ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהילים קל״ט:ט״ז) זה יום השבת לישראל כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקב”ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א׳:ח׳) אע”פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח”כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט׳:ז׳) לפי שאין לו מנוחה להקב”ה אלא עם עושי תורה בלבד לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו’ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳). מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל ה’ בוקר תשמע קולי וגו’ (תהילים ה׳:ד׳).

^[xi] ויכוין להרבות בפירות ומגדים כל היום כדי להשלים מנין ק’ ברכות שחסרים בתפלת י”ח ואם רגיל בשינת הצהרים אל יבטלה כי עונג הוא לו ואחר השינה קובעין מדרש כדאיתא במדרש אמרה תורה לפני הקב”ה רבש”ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך ע”כ צריך שיקבעו מדרש להודיע לעם את חוקי האלהים ואת תורותיו ואסור לקבוע סעודה בזמן בית המדרש כדאי’ בגיטין בפרק השולח (גיטין לח:) אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו וחד מינייהו דקבעי סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא (טור, אורח חיים ר״צ:א׳)